בגיל צעיר, נדמה שיש לנו הרבה חופש לבחור. אין עדיין ילדים, משכנתא, מחויבויות גדולות, ואפשר לכאורה ללכת כמעט לכל כיוון. אבל באמת, לא תמיד החופש הזה גדול כמו שהוא נראה.
בחירה מקצועית בגיל צעיר מושפעת מהרבה דברים שאינם רק יכולת או התאמה.
היא מושפעת ממה שנחשב בעיני הסביבה, ממודלים לחיקוי, מהמשפחה שממנה באנו, מהתחומים שקיבלו אצלנו הערכה, וגם מהדמות שאנחנו רוצים להיות.
צעיר או צעירה יכולים לומר: “זה מעניין אותי” או “זה לא מעניין אותי”, אבל לא תמיד ברור מה מסתתר מאחורי המשפט הזה. לפעמים “מעניין” הוא מה שנחשב משמעותי בעיני הסביבה.
לפעמים הוא מה שמזכיר דמות שהערכנו. לפעמים הוא מה שנותן תחושת שייכות. ולפעמים הוא דווקא מה שמרחיק אותנו מתחום שבו אנחנו יכולים להצליח, אבל מפחיד אותנו להיכנס אליו.
יש מי שהיו תלמידים מצטיינים, עד שפגשו סביבה חזקה ותחרותית יותר.
המעבר הזה, ממקום שבו היית בולט למקום שבו אתה אחד מכולם, יכול להשפיע מאוד על תפיסת היכולת.
לא תמיד האדם אומר לעצמו במפורש: “אני לא מתאים לזה”. לפעמים הוא פשוט מתחיל לפתח אזורים אחרים.
הוא משקיע יותר בחברה, בקשרים, בהובלה, בעשייה אנושית. עם הזמן הוא באמת נעשה טוב בזה, ואולי גם בונה שם זהות שלמה.
ויש גם מי שבאים עם יכולות חזקות בתחום מסוים, למשל יכולות ריאליות או אנליטיות, אבל דוחים על הסף מקצועות שקשורים לשם.
הם יכולים לומר: “אני מסוגל, אבל זה לא מעניין אותי”. לפעמים זו אמירה מדויקת.
ולפעמים יש בה גם רצון להיות שייך לעולם ערכי או חברתי מסוים, רצון להיות דמות מסוימת, ולא רק בחירה לפי כישרון.
עם השנים האדם לומד יותר טוב מה מפעיל אותו מבפנים.
הוא כבר יודע להבחין בין מה שנחשב בעיני אחרים לבין מה שבאמת נותן לו כוח.
הוא יודע איפה הוא מתאמץ ונשחק, ואיפה גם מאמץ גדול מעורר בו רצון להשקיע.
הוא גם רואה אילו יכולות חוזרות ומופיעות אצלו שוב ושוב, גם אם הן לא היו במרכז ההגדרה העצמית שלו.
לכן בחירה בגיל צעיר שונה מבחירה שנייה, בגיל מתקדם יותר.
במבט ראשון, לצעיר יש יותר מרחב בחירה. הוא יכול ללמוד, להתנסות, להתחיל מלמטה.
לאדם סביב גיל 40 יש כבר מחויבויות חיים.
אבל דווקא לאדם המבוגר יותר יש לעיתים דרגות חופש פנימיות גבוהות יותר. לא מפני שהמציאות פשוטה יותר, אלא מפני שהוא מכיר את עצמו טוב יותר.
הצעירים עלולים לחוש יותר את נטל ההוכחה ואת הלחץ להוכיח כשירות והצלחה.
הם עסוקים לא רק בשאלה מה מתאים להם, אלא גם בשאלה איך הבחירה תיראה, מה היא אומרת עליהם, האם היא תיחשב טובה.
לעומת זאת, אדם שכבר צבר ניסיון, הישגים ואמונה פנימית, יכול לפעמים להרשות לעצמו לבחור ממקום נקי יותר.
אנחנו יכולים לבחור בהרבה מקצועות שבהם נהיה “בסדר”. נצליח, נסתדר, נעמוד בדרישות.
אבל יש אזור של גאונות, אזור שבו באמת נפרח. אמנם עבודה היא תמיד עבודה, ויש בה אתגר ומאמץ. אבל השאלה היא האם יש בה גם את התחושה החמקמקה הזאת, שאני עושה משהו שהוא “שלי”.
לא תמיד אזור הגאונות שלנו הוא המקום שאליו נלך מיד.
לפעמים הוא מאיים מדי, תחרותי מדי, בודד מדי, או פשוט אינו מתאים לדמות שחשבנו שעלינו להיות.
לכן בגיל צעיר אנחנו עשויים לבחור מקצוע שמעניק שייכות, הכרה או תחושת ביטחון, גם אם הוא אינו פוגש את מלוא היכולת שלנו.
אבל בגיל מבוגר יותר, אחרי שכבר צברנו ניסיון, הישגים ואמונה פנימית, מתרחב לפעמים מרחב הבחירה. לא מפני שיש פחות מחויבויות, אלא מפני שיש יותר חופש פנימי. ואז מתאפשרת שאלה חדשה: לא רק “במה אצליח?”, אלא “איפה ארגיש שאני עושה משהו שהוא באמת שלי?”