מה נרוויח מלהסתכל לפיטורין בעיניים?

ד"ר לילך אברמסקי ארזי | גישה שונה

כשהחיים טובים אנחנו חיים בצורה שטחית ואיננו נוטים להרהר, אבל כשהים סוער, אנחנו תוהים מדוע התגלגלו הדברים כפי שהתגלגלו. זה מוביל ללמידה ולצמיחה מרשימות
(רובין שארמה)

פיטורין הוא אירוע משברי וקשה אשר מפגיש אותנו עם חוסר אונים וחוסר שליטה ועלול לעורר תחושות שליליות קשות כמו  כעס, חרדה, עלבון ודימוי עצמי נמוך. הספרות המקצועית רואה בפיטורין כאחד מגורמי הסטרס המשמעותיים בחייו של אדם.  בפיטורין האובדן אינו רק של העבודה עצמה אלא של חלק מאיתנו ושל חיינו, וככל שמקום העבודה היה משמעותי לנו יותר והשקענו בו יותר, כך האובדן והדחיה מרגישים גדולים יותר. התמודדות עם משבר הפיטורין, כמו התמודדות עם אובדן, תהיה שונה מאדם לאדם אך במרבית המקרים ישנם מספר שלבים שכולנו עוברים דרכם -הכחשה- כעס – מיקוח- דיכאון- קבלה.

פעמים רבות כשנחווה אירוע שלילי, על מנת להפחית מגודל הכאב והפגיעה, נרצה לרוץ ישר קדימה לדבר הבא, כאילו דבר לא קרה. אך אין באמת אפשרות להחלים ממשהו שאנו מעמידים פנים שלא היה. אין אפשרות להחלים אם נעמיד פנים שאיננו פגועים. מלהסתכל לפיטורין בעיניים אנו יכולים להרוויח יתרונות משמעותיים, הן ברמה הפרקטית והן ברמה הרגשית. כשניתן לעצמנו את האפשרות "להחזיק" לרגע את הסיטואציה ולהתבונן בה מבלי למהר להקטין, להדחיק, להזיז, להסביר, לשפוט ועוד. נוכל לבחון באמת מה היה שם,  לעבד את הרגשות שעולים בנו ולערוך חשיבה שתאפשר לנו להמשיך הלאה מתוך בהירות ובחירה.

מה אנחנו יכולים להרוויח  מלהסתכל לפיטורין בעיניים?

1. כשנסתכל לפיטורין בעיניים נוכל לחקור את השאלה- למה? כשנשאל למה- יש סיכוי שנבין כי התשובה אינה קשורה באופן ישיר אלינו ולתפקוד שלנו, אלא לצרכים של הארגון. משבר הקורונה מספק דוגמאות רבות לכך וממחיש כיצד ארגונים נאלצים להיפרד מעובדים מצוינים בעקבות סיבות שאינן קשורות בהם. מצד אחד ישנה לכאורה תחושת הקלה במחשבה שאין מדובר בסיבה הקשורה בהתנהגות שלנו. אך מנגד, האתגר הכרוך בסיטואציה זו הוא  ללמוד להתמודד  עם החוויה בה עוול שנגרם לי באופן אישי, אינו קשור  להתנהגות שלי ואינו בשליטתי.  מצב של חוסר שליטה הוא קשה ולכן מצריך פיתוח ואימוץ  כלים נפשיים ורוחניים על מנת להתמודד אתו. פיתוח כלים אלו יחזק את החוסן שלנו, את "עמוד השדרה הרגשי" שלנו ויעזור לנו להתמודד ביתר קלות עם שינויים מכאיבים ולא צפויים שיכנסו לחיינו גם בעתיד.
2. בפעמים אחרות, כשנחקור את השאלה- למה? התשובה תהיה שחלק מהסיבה לפיטורין כן קשורה אלינו ולתפקוד שלנו. אם נסתכל לפיטורין בעיניים, נוכל ללמוד ממנה ולהשתפר. רוב בני האדם אינם משתנים עד אשר הם מגיעים לסיטואציה של 'עם הגב לקיר'. אפשר להסתכל על הפיטורין כסיטואציה כזאת. לעיתים אנו מודעים למקומות בהם 'עיגלנו פינות', לא התייחסנו מספיק ליחסי כוחות, לא התאמצנו מספיק, לא "גייסנו לעצמינו מנהל שיתן לנו חסות בחברה, היינו צנועים ושקטים מידי ונשארנו באזורי הנוחות שלנו. פעמים אחרות נגלה על עצמנו התנהגויות שכלל לא היינו מודעים להן ולא זיהינו אותן בזמן אמת. האפשרות להפוך אזורי עיוורון ל'אזורי ראייה' הם מתנה המאפשרת קפיצה התפתחותית.
3. כשנסתכל לפיטורין בעיניים, נקבל הזדמנות לבחון מה אנו באמת רוצים. האם אנחנו רוצים להמשיך בדיוק כמו שהיה עד עכשיו? אולי בעצם נרצה לעבור מארגון גדול לארגון קטן יותר ולהפך, או לעבור לחברה בינלאומית כדי להביא לידי ביטוי יכולות נוספות שלנו . אולי נרצה להתקדם למשרה בכירה יותר או אפילו לעזוב משרה ניהולית בכירה שמעניקה לנו סטטוס אך לא הנאה? וכך גם לגבי תרבות ארגונית או סביבת עבודה נשית לעומת גברית ואולי בכלל להחליף מקצוע? כשלא 'נרוץ על אוטומט' אלא נעצור להביט בדברים, נוכל להתחבר לרצונות שלנו וכך לדייק את הבחירות התעסוקתיות שלנו .
4. בלהסתכל לפיטורין בעיניים נזכה לאפשרות לחלק את המשאבים שלנו מחדש. ייתכן ונחליט שאנו רוצים להוסיף עוגנים נוספים לחיינו או לפזר משאבים במספר סלים. למשל, ניצור לנו תחום הכנסה נוסף או שנעמיק את הקשרים המשפחתיים שלנו, נגדיל את המעורבות שלנו בחיים החברתיים או הקהילתיים, נשקיע משאבי זמן בתחביבים או תחומי עניין נוספים.
5. לאחר שהסתכלנו לפיטורין בעיניים, ועיבדנו את הרגשות שלנו לגבי הסיטואציה, יהיה לנו קל יותר לדבר עליה בראיונות עבודה. על אף שתמיד ניתן לבנות סיפור מסגרת כלשהו סביב הנושא, כשהרגשות אינם מעובדים כמו שצריך, זה לרוב 'עובר פחות טוב' והכעס מבצבץ, אם זה דרך המילים או דרך שפת הגוף. כשיש פערים,  זה לרוב מעורר חשדנות וספיקות בקרב המראיין.  קשה ליצור קשר ולקבל מישהו לעבודה כאשר אין בהירות או אמון ביחס אליו.
6. לאחר שהסתכלנו לפיטורין בעיניים ועיבדנו את הרגשות שלנו, הם פחות ישפיעו על התפקוד שלנו בעבודה הבאה. למשל, אם אנו תופסים את הפיטורין כפיטורי פתע, ללא סיבה ברורה, אם לא נעבד את הרגשות שלנו ביחס לכך, יתכן ונהפוך חשדניים מידי כלפי ההנהלה ועמיתים ונתקשה להרגיש שלווה וביטחון. בנוסף, רגשות של פחד מדחייה עלולים לגרום לנו להתאמץ פחות ולהשקיע פחות בעבודה על מנת לא להיפגע שוב. דוגמא נוספת היא הניסיון לשמור על מרחק רגשי מהעבודה או מהאנשים בה, על מנת להיקשר פחות ובכך כביכול לצמצם את עוצמת הפגיעה העתידית. "פעולות" רגשיות אלו אינן תמיד מודעות אך בהחלט עלולות להשפיע על התנהגויותינו ועל האפשרות שלנו לקיים חיים תעסוקתיים מלאים ומספקים.

לסיום,  כפי שניתן לראות, נוכל להרוויח רווחים משמעותיים מלעצור ולהביט בפיטורין בלבן של העיניים  וכפי  שאומר פרופ' דגלאס קנריק, – המצליחנים נבדלים מאחרים בנכונות שלהם ללמוד מכישלון ומדחייה. אם כך, האם אתם מוכנים 'להפשיל ' שרוולים ולעשות את העבודה?

בהצלחה!